עיקרון הפרדת הרשויות בישראל הממשית מיישם שלוש רשויות – המחוקקת, השופטת והמבצעת. ואולם, בעוד שהרשות השופטת מבקרת את הרשות המחוקקת ואת הרשות המבצעת, אין אף רשות שמבקרת את הרשות השופטת, וזו מבקרת את עצמה.

חוק טבע הוא שמערכת המבקרת את עצמה תצא בסופו של דבר משיווי משקל ותצא מכלל שליטה או מטווח הפעולה המתוכנן שלה. למשל, גם בראקציה כימית שבה קבוע שיווי המשקל הוא עצום לכיוון של צד אחד של התגובה, בהתקיים מאזן אנרגיה, אנטרופיה ואנתלפיה כאלו שלפיהם, לראקציה יש אפשרות לקרות באופן ספונטני בגלל האנרגיה החופשית שבראקציה, אזי הדבר יקרה בסופו של דבר, גם אם קצב הראקציה איטי מאוד (עד כדי מיליוני שנים).

ואם נחזור לנושא הפרדת הרשויות, וקיומה של רשות המבקרת את עצמה – למשל, הרשות השופטת – הרי שבמוקדם או במאוחר מערכת זאת תצא מאיזון. בהיותה מערכת יסודית כל כך, חובה לבקר אותה חיצונית ולהפעיל מנגנוני ביקורת חיצוניים למערכת.

לדברים משנה תוקף שעה שהבקרה והביקורת על מערכת המשפט נעשים במחשכים (נציב תלונות הציבור על שופטים), וללא ביקורת ובקרה חיצוניים על מערכת הבקרה והביקורת עצמה, כך שאי אפשר אפילו לערער על פעולתו של הנציב¹, שהתברר פעמים רבות שגם הוא מטייח מעשים חמורים מאוד של שופטים, אך הציבור לא יודע זאת כי העובדות והשופטים המעורכים לא זוכים לכלל פרסום נאות.

ולגבי הביקורת על הרשויות האחרות במדינת ישראל ומוסדותיה – במדינת ישראל הממשית – לדוחות מבקר המדינה אין כמעט השפעה על הרשויות האחרות, בהעדר סמכויות ביצוע ואכיפה ממשיים. כתוצאה – משאבים רבים אובדים, והציבור מקבל שירות גרוע, ואף מסכן חיים.

1. חוק נציב תלונות הציבור על שופטים, תשס"ב-2002, סעיף 24(ג) – "לא ייזקק בית המשפט לבקשת סעד נגד החלטותיו וממצאיו של נציב תלונות הציבור בענין תלונה". ↩︎