עדכון: 3.2.26

העדר טריטוריה במובן הטבעי-מקובל-ממשי

מדינה וירטואלית היא מדינה נעדרת טריטוריה גאוגרפית פיסית, הקיימת מעל תשתית בלוקצ'יין שמהווה למעשה את ה"גאוגרפיה" הקיברנטית שלה. המדינה הוירטואלית נועדה לייצר מרחב חדש עם מערכת חוקים וניהול עצמאי, מחוץ למסגרות הקיימות המקובלות בעולם הממשי. על ידי כך, עולות אינספור אפשרויות מעניינות של שיטות משטר, בעלות וניהול חיי קהילה בכל גודל קבוצה המאפשר לה להתקרב ככל האפשר לכלכלה אוטרקית וירטואלית-קיברנטית במובן אספקת שירותי המדינה הוירטואלית¹.

האדם המורגל לחשוב במושגים של "לראות ולגעת" יתקשה לתפוש את האבולוציה הקיברנטית' ואת המעבר המחשבתי שהאנושות עוברת בעשורים האחרונים. עברו לא מעט שנים עד שאדם היה מוכן לתת בביטחון את פרטי כרטיס האשראי שלו לעמוד אינטרנט, לישון טוב בלילה, ולאחר שבועות מספר לקבל הזמנה לסניף הדואר לקבל את המוצר שהזמין. מה שנראה טבעי היום כטיול בהרי ההימליה תוך שיחת וידאו עם גולש גלים בחוף סן דיגו בדרום קליפורניה בארצות הברית, נחשב בלתי נתפש לפני כמה עשורים.

להלן דוגמה להדגמת הקפיצה המחשבתית הנדרשת: אם תשאלו אדם הרגיל לחשיבה הישנה, מהו שטח הנדל"ן הכי יקר בעולם, סביר להניח שיתייחס לאיזו דירת יוקרה במנהטן שבניו-יורק, או לדירה בטוקיו וכיוצא באלו. אבל אם תשאלו שאלה זאת אדם שכבר חושב "קיברנטית"², סביר שיאמר לכם שהנדל"ן היקר ביותר בעולם הוא עמוד הבית של Google.

לכן, פנייה למקורות ה"ישנים" וה"מסורתיים" כמו ספרות על משפט בינלאומי ויחסים בינלאומיים נתפשת עבור בעלי החזון של הדור הבא של העולם הקיברנטי והמטאברס כמשהו אנכרוניסטי. המטבעות הקריפוגרפיים והמסחר המקוון מתפתחים בקצב מהיר, וזאת רק שאלה של זמן עד שמושג המדינה הוירטואלית (או המדינה הקריפטוגרפית) יכנסו לתודעה כמשהו רגיל ומקובל, עד ש"לא הבנו איך יכולנו בלי זה קודם?"

ובכל זאת, נבדוק על מה חשב, או איך תפש, העולם הישן, את מושג המדינה של המאה הקודמת. מכיוון שמדינות נחשבות שישויות עצמאיות וריבוניות, אזי נפנה לספרות הדנה במשפט בינלאומי פומבי ויחסים בינלאומיים.

כיום, המשפט הבינלאומי דורש שמדינה ממשית תעמוד בארבעה מדדים הכרחיים להכרתה³:

פסק דין שניתן במדינת ישראל הממשית⁴ בשנת 2003 (doc, pdf) מתייחס למושג מדינה וירטואלית כאל מדינה שאינה קיימת, אך אין הוא מדבר על מדינה וירטואלית כדוגמת ישראל 2 הוירטואלית. אפילו הביטקוין לא היה ידוע אז.

אולם, כאמור לעיל, למדינה הוירטואלית "ארץ" (Territory) קיברנטי בלבד, ואומתה, ככל אומה רב-תרבותית, וממשלתה ככל ממשלה או גוף מבצע אחר, ומי שרוצה להכיר בה, מוזמן לעשות כן, ומי שלא, לא חייב, ממש כמו כל מדינה ממשית אחרת בעלת "ארץ" (טריטוריה). כמו שאנו רואים, המסחר בביטקוין ער מאוד גם הלי ההכרה של מדינות או גופים אלו או אחרים בתקפותו או בקיומו.

מרכיב ההסכמה החברתית החופשית ומרצון

מדינה וירטואלית מבוססת על הסכמה. המבקש אזרחות של מדינה וירטואלית מסכים לציית לחוקיה ולוותר על ההגנה שמספקת המדינה הממשית כל עוד הוא "חי ומתנהל" במדינה הוירטואלית אל מול אזרחי המדינה הוירטואלית.

הערך של המדינה הוירטואלית, כמו גם את ערך המטבע של המדינה הוירטואלית, נקבעים בהסכמה, ועל פי הצע וביקוש – ממש כמו מטבע קריפטוגרפי, או כמו בכל מדינה ממשית. אדם לא יטה לסחור במטבע של מדינה כושלת, שערך המטבע שלה לא יציב, ולא נראה שיהיה לו ערך בעתיד הנראה לעין. זאת הסיבה שבעיתות עננה כלכלית על העולם, יש נהירה לזהב, שכן ערכו האינטרינזי נשמר בהיותו משאב קשה להשגה ובעל ביקוש קשיח.

אין חובת אזרחות של מדינה וירטואלית, כמו שאין חובת הצטרפות למועדון גולף או חובה לקנות גלידה זו או אחרת. האזרחים של המדינה הוירטואלית הם אלו שנותנים לה את הערך הערכי, התרבותי, הכלכלי וכדומה.

למדינה הוירטואלית יש אזרחים ממשיים, אבל אין להם בהכרח זיקה טריטוריאלית. למשל, יש אזרחי ישראל, שגרים וחיים בישראל, אך מחזיקים אזרחות זרה נוספת של מדינה ממשית אחרת, ושאפילו לא ביקרו בה מעולם, הם אינם משלמים מיסים באותה מדינה זרה, הם נשפטים לפי חוקי המדינה הממשית בה הם חיים בפועל, ומצייתים גם לחוקי המדינה הממשית.

לפיכך, אין כל מניעה שאדם שגר על הירח יהיה אזרח של מדינה וירטואלית, כל עוד יש לו את האפשרות לשמור על קשר עם מוסדות המדינה הוירטואלית ועם האזרחים איתם הוא בוחר להיות בקשר מכל סוג שהוא – חברי, מסחרי, אישי וכדומה.

ככל שלמדינה הוירטואלית יהיו יותר אזרחים שייצרו ערך לה ומוסדותיה ולקהילה העסקית והיצרנית שבה, כך צפוי שיותר בני אדם ירצו להיות אזרחים של המדינה הוירטואלית. עם גידול האוכלוסין, יגבר הכוח היצרני, הערכי והמסחרי של המדינה הווירטואלי, וכך גם המטבע שלה. כל אלו, יאפשרו למדינה הווידטואלית לשגשג, ולספק לאזרחיה שירותים טובים יותר.

אזרח של המדינה הוירטואלית יהיה חייב לציית לחוקי המדינה הוירטואלית. ברור שיישום חוקי המדינה, פתרון הסכסוכים בין האזרחים והאכיפה, שונים במהותם מאלו של המדינה הממשית, ועל כך, ראו בהרחבה בתיאור מערכת המשפט וחקיקה של המדינה הוירטואלית, שהרי, אדם שהפסיד במשפט, ולא יציית לפסק הדין, לא יהיה צפוי לסנקציות אכיפה וירטואליות, אלא רק להפסיד את אזרחותו במדינה הוירטואלית.

1. ברור שאין מדובר בהיבטים ממשיים, כמו מגורים ממשיים, מזון ממשי וכיוצא באלו, אלא שירותים בלבד, כגון כלכלה, מסחר, תרבות, חינוך, רפואה (אך בתי החולים ממשיים), וכל מה שניתן לספק באופן דיגיטלי במרחב הקיברנטי. ↩︎
2. כלומר, אדם שהמרחב הקיברנטי הוא חלק מהעולם היומיומי הטבעי בו הוא חי, ובו הוא פועל, ללא קשר לעולמו הממשי. שני עולמות אלו – הממשי והקיברנטי, מאוחדים ובלתי נפרדים אצלו, והם כאחד עבורו. ↩︎
3. ד"ר יורם דינשטיין, "המשפט הבינלאומי והמדינה", עמ' 97 סעיף 108, הוצאת שוקן ואוניברסיטת תל-אביב, 1971. ↩︎
4. ת"פ (ק"ג) 1920/02 מדינת ישראל נ' ז'טולובסקי ולדימיר, 22.10.2003 ↩︎