אך טבעי שבמיזם בו מעורבים ושותפים בני אדם בעלי דעות, אינטרסים ורקע שונים, יהיו מחלוקות, ולעיתים גם ברעיונות הגדולים ביותר יש דואליות הגורמת לסתירה שאותם צריך לישב במידת האפשר, שהיישובה כרוך ברוב המקרים בפשרות ונקיטת דרכי אמצע.

פרדוקס ריכוזיות ההקמה אל מול אלגוריתם ההסכמה

מסתמן (טעון בדיקה) שאחת הסיבות לנטישת פרויקט ה-BitNation היה שהיזמת, סוזן טרקובסקי טמפלהוף (Susanne Tarkowski Tempelhof), ניהלה את הפרויקט באופן ריכוזי, וחבריה למיזם ראו בדבר סתירה לבסיס עיקרון הסכמת הרוב על פי אלגוריתם ההסכמה (Consensus Algorithm) של מערכת מפוזרת (Decentralised) כמו בלוקצ'יין, לפיו כל בלוק מתקבל לבלוקצ'יין על פי הסכמת הרוב.

מנגד, קשה לטעון כנגד הריכוזיות ההתחלתית של סוזן טמפלהוף בהיותה היזמת, שרואה את המיזם בצורה מסוימת, לפחות בשלביו הראשונים, ולאחר שהשקיע זמן רב, משאבים, ומאמצים רבים לקידומו. ואכן נראה לא צודק, שמיזם שנולד ופותח על ידו, יילקח ממנו על ידי רוב, שלכאורה יכול להיות אפילו רוב של 2:1 בתחילת דרכה של המדינה הווירטואלית, או על ידי התארגנות של קואליציה עוינת להדחת היזם (בדומה להשתלטות עוינת בתאגידים), נניח לצורך ביטול והשמדת הפרויקט בהיותו מאיים על מיזמים אחרים או על מדינה ממשית זו או אחרת (אחד מתפקידיו של שירות הביטחון הכללי הוא למנוע מקרים כאלו).

ריכוזיות סותרת מספר עקרונות של מנגנון הבחירות במערכת דמוקרטית, בה חלים העקרונות הבאים בקיום בחירות:

1. חשאיות – רק המצביע יודע מה הצביע מאחורי הפרגוד.
2. כלליות – לכל אזרח יש זכות בחירה.
3. שוויוניות – לכל האזרחים זכות בחירה שווה במשקלה.
4. חופשיות – כל אזרח יכול להבחר.
5. מחזוריות – הבחירות נערכות בכל תקופת זמן שנקבעה בחוק.

לפיכך, יוצא שבשלבים ההתחלתיים של הקמת המדינה הווירטואלית, עקרונות 3 ו-4 לא יכולים להתקיים.

פתרון 1 – הקמת המדינה תתבצע בשני שלבים

המדינה הווירטואלית תוקם בשני שלבים, כפי שנכתב בחזון מדינת ישראל 2 הווירטואלית – שלב ראשון הוא שלב האמנה החלוצית, בו המצטרפים מתלכדים ומתייצבים מאחורי היזם, הוא ראש המדינה הראשון, שהרי מלכתחילה הוא הציג מיזם ויכולות ששיכנעו את המאמינים בהם ובחרו להצטרף. ובשלב שני, הוא שלב המעבר מקהילת חלוצים לכלכלה הת-קיימא, בו המדינה כבר בעלת נפח פעילות "גדול מספיק", והיא יכולה להמשיך "בכוחות עצמה" ועל פי כוחות השוק ויכולת התחרות שלה מול מדינות וירטואליות וממשיות אחרות, יקבעו בחירות כלליות לבחירת ראש מדינה אחר, לרבות האפשרות לתיקון החוקה והחלפת שיטת המשטר והחלפת ראש המדינה.

כמובן שעולות השאלות הבאות:

1. מי קובע מתי עוברים מהשלב הראשון, שלב האמנה החלוצית, לשלב השני, שלב הכלכלה בת קיימא – האם ראש המדינה, האם לאחר חלוף זמן קצוב מראש שנקבע בחוקה או בחקיקה, ולאחר הקמת מוסדות השלטון הווירטואלי? ומה אם לא יהיו מספיק אזרחים בעת ההצבעה על המעבר לשלב השני? ומה עם התאזרחה קבוצה גדולה של אזרחים בעלת כוונה עוינת להשתלט על המדינה הווירטואלית, כמו למשל, במדינות בהן הפשע המאורגן חדר לכל מנגנוני השלטון ומוסדותיו?
2. מהם הקריטריונים לפיהם יקבע המועד למעבר לשלב השני – האם נפח פעילות ו/או שווי כלכלי? האם מספר האזרחים?
3. האם בכלל צריך לקיים בחירות כלליות? אולי שיטת המשטר היא מלוכנית כי כך קבע מייסד המדינה, שהוא גם העומד בראשה? אין כל סיבה שמלך טוב והוגן לא ימשיך למלוך ולשלוט, ועם ערוב ימיו, יחליט בעצמו, יחד עם נתיניו, אם יורשו ראוי ומסוגל להמשיך את דרכו, או שאזרחיו יוכלו לבחור לעצמם מלך או מנהיג אחר או שיטת משטר אחרת לגמרי, או שאזרחיו יכולים פשוט להקים לעצמם מדינה וירטואלית אחרת, לבטל את אזרחותם במדינה הקיימת ולהתאזרח במדינה החדשה שיקימו, עם חוקה וחוקים חדשים.

פתרון 2 – בחירות לא שוויוניות

בחברות רשומות יש מניות מסוגים שונים – מניות בכורה, מניות רגילות, מניות ללא זכות הצבעה וכו'. היות ובשלב הראשון של הקמת המדינה הוירטואלית מחולק התגמול על פי מידת התרומה, וכפועל יוצא, גם כמידת הוותק, הרי שיש טעם בכך שלמי שתרם יותר יהיה משקל רב יותר בבחירות, מאשר לאזרח ששותף מלא למשאבי המדינה (שזאת כמובן זכותו המלאה) אך פסיבי, אך מעבר למיסים ששילם (שזאת כמובן חובתו המלאה), לא תרם לפיתוחה ושגשוגה, לפחות לא בתחילת דרכה החלוצית.

כמוכן, מדינה ווירטואלית משגשגת המושכת אחרים להתאזרח, נראה לא הוגן שאזרח שרק אתאזרח והצטרף למדינה יוכל להשפיע באופן שווה על מהלכים שעשויים לפעול כנגד מי שפעל להקמתה ושגשוגה של המדינה במשך תקופה ארוכה עד שהגיעה למצבה המהווה מקור משיכה לאזרחים חדשים.