זהו, שלא. היא אולי דומה במובן היותו של התאגיד גוף "ערטילאי" בגלל אישיותו המשפטית הנפרדת הקיימת למעשה רק ברישומי פנקס החברות הרשומות של רשם החברות, אבל מדינה וירטואלית איננה תאגיד.
מדינה וירטואלית היא בעיקרה יישום של "ארגון אוטונומי מפוזר"1 – הנקרא באנגלית DAO – Decentralized autonomous organization. ראו עוד בעמוד מבנה ארגון מפוזר אוטונומי – DAO, ובמענה המפורט של פורום חברות הקריפטו – מה זה DAO – מענה לקול קורא של משרד המשפטים.
מדינה וירטואלית איננה "תאגיד"
נניח תאגיד שהוא חברה רשומה (בע"מ, או לא בע"מ – לא משנה כרגע).
תאגיד רשום ברשם החברות במדינה הממשית, הוא בבעלות בעלי מניות, כלומר, כל בעל מניות אחראי ישירות לכל חובות וזכויות החברה על פי חלק מניותיו בכלל מניות החברה.
בעל מניה שרוצה להפסיק להיות אחראי לפעילותה של החברה, צריך להיפטר מהמניה באיזשהו אופן. או למכור אותה, ואם אין קונה, אזי צריך לבחון אם לפי תקנון החברה, הוא רשאי למכור את המניה בחזרה לחברה. נניח שלא ניתן, אז הוא "תקוע" עם המניה, על כל המשתמע מכך, או שהוא יכול לפנות לבית משפט בבקשה לפירוק החברה.
כלומר, לתאגיד הרשום יש לפחות שתי נקודות השקה הכרחיות עם המדינה הממשית, שאינן קיימות עבור מדינה וירטואלית – הראשונה, רישום החברה בפנקס החברות, והשנייה, בתי המשפט המוסמכים לדון בתביעה לסעדים שונים הקשורים לחברה, למשל, לאשר הסדר נושים.
לעומת זאת, מדינה וירטואלית לא רשומה באף נייר ממשי בעולם, היא קיימת בבלוקצ'יין בלבד. אזרח שאזרחותו אושרה, נרשם בבלוקצ'יין, ברצותו, הוא יכול לבקש להמחק מהבלוקצ'יין, ולמדינה ממשית אין כל זכות להתערב או יכולת למחוק את הבלוקצ'יין, כי הוא מפוזר בין כל אזרחי המדינה וקיים בעולם הקיברנטי בלבד, ממש כמו שאף אחד לא יכול היום "למחוק" את ה-Bitcoin או לבטל את קיומו, או את קיומו של כל מטבע קריפטוגרפי אחר. לכן הממשלות והבנקים המרכזיים כל כך מודאגים מקיומם של המטבעות הקריפטוגרפיים – ראו את חששו של מר אביגדור ליברמן, שהיה שר האוצר של מדינת ישראל הממשית.
שירותי המדינה הוירטואלית ניתנים ונרשמים בבלוקצ'יין בלבד, בתי המשפט הדנים בזכויות ובחובות האזרחים כלפי המדינה הם ללא כל קשר למדינה הממשית, וקיימים בעולם הקיברנטי בלבד, וכתבי הטענות וההליכים השונים מתנהלים בעולם הקיברנטי בלבד, ולמדינה ממשית אין ולא יכולה להיות כל השפעה על הבלוקצ'יין. אזרח שרוצה לבטל את אזרחותו, לא צריך למצוא אזרח "במקומו" או לחפש מישהו שייקנה ממנו את "אזרחותו", שכן היא ממילא אישית ואינה ניתנת להעברה. ההשקה לעולם הנכסים הממשיים כבר נדונה בעמוד הבעלות על נכסים ממשיים.
לסיכום: אדם שמעוניין להתאזרח, מגיש מועמדות לאזרחות ומשלם אגרה, ולאחר שזהותו נבדקת ומאושרת, ועברו הקודם נבדק (למשל, שאזרחותו לא בוטלה בעבר כי סירב לקיים פסק דין שניתן נגדו בבית המשפט של המדינה הווירטואלית, או שוויתר על אזרחותו ומבקש להתאזרח מחדש, או שהוא "עקץ" מישהו במדינה וירטואלית אחרת ומחפש לעצמו מדינה חדשה למעלליו), הוא מקבל תעודת אזרחות (וירטואלית) עם מספר זהות (בדומה לכתובת Bitcoin), והוא יכול להתחיל ליהנות משירותי המדינה הוירטואלית לפי חוקת המדינה וחוקיה. כאשר הוא מבקש לבטל את אזרחותו, או שהיא מבוטלת לפי חוקי המדינה הווירטואלית, הוא מפסיק להיות אזרח, ואזרחותו מבוטלת בבלוקצ'יין.
- יש להבחין בין מערכת "מבוזרת" שבה אין אף גורם שליטה מרכזי, לבין מערכת "מפוזרת" שבה יש קבוצה חלקית של בעלי שליטה הנבדלת ומוכלת בקבוצה הכוללת, המקבלים החלטות באופן מוסכם. אם קבוצת בעלי השליטה ומקבלי ההחלטות התרחבה עד להיותה כלל הקבוצה, אזי המערכת הפכה בעצם למערכת מבוזרת. ↩︎