עולה מיד השאלה, האם אפשר לנהל ב-Online (מעל תקשורת אינטרנטית¹) מדינה שלמה, על כל מורכבותה ושירותיה השונים?

נשים לב שמדובר על ניהול המדינה, ולא על מתן השירותים בפועל, שכן האזרחים הם ממשיים, ונדרש ממשק כלשהו לעולם הפיסי-ממשי. למשל, יש מקרים שרופא צריך לבדוק את המטופל, או אדם צריך לקנות מזון ממשי, והוא יושב בביתו על כיסא ממשי שאותו קנה בחנות ממשית. ואולם, ניהול המדינה – למשל, תשלום משכורתו של הרופא, או התשלום על המזון, או ניהול מסחר הכיסא יכול להעשות Online.

כלומר, נראה שחלק לא קטן של ניהול המדינה יכול להתקיים באופן מקוון (Online). שינוי התפישה העולמי בעניין התרחש בעקבות מגפת הקורונה, ששינתה לחלוטין את דפוס התעסוקה בעולם. לתקופה מסוימת של תחילת המגפה, העולם עבר להתנהל כמעט כולו באופן מקוון. לאחר היציאה מהסגר שנכפה על ידי מנהל המדינה הממשית, לא כל העובדים חזרו מיד לעבודה במשרדים ובמפעלים, ורבים נשארו לעבוד במודל ההיברידי המשלב עבודה מהמשרד והעבודה מהבית, ועניין זה הפך להיות דרישה של העובדים והמועמדים לעבודה.

נתוני העדכון המחקרי העדכניים של פרויקט WFH Research (בהובלת, בין השאר, של אוניברסיטת סטנפורד מארה"ב, עדכון 19.5.26) מראים כי אחרי תקופה של תנודות, שוק העבודה העולמי הגיע לידי יציבות מבנית קבועה (Structural Plateau): שיעור ימי העבודה מהבית התייצב על כ-26% עד 27% מכלל ימי העבודה בתשלום (מדובר בפי ארבעה מהמצב טרם המגפה). המחקר מדגיש כי המודל ההיברידי ניצח באופן מוחלט והפך לברירת המחדל (Default) עבור משרות המאפשרות זאת – כאשר הממוצע העולמי עומד על כ-2.4 ימי עבודה מהבית בשבוע, בעוד ששיעור המשרות שהן 100% של עבודה מרחוק (Fully Remote) חווה ירידה קלה והתייצב. עוד עולה מהנתונים כי עובדים עדיין מעריכים את הגמישות הזו כשוות ערך לתוספת שכר ממוצעת של כ-8%, וכי חברות המיישמות מודלים היברידיים גמישים ומאורגנים נהנות מירידה של כ-33% בשיעורי עזיבת העובדים, ללא כל פגיעה בפרודוקטיביות הכללית.

לפיכך, אין כל מניעה לנהל את מרבית שירותי המדינה הווירטואלית ב-Online. אם חברת Amazon (ודומיה), החנות הקמעונאית הגדולה בעולם מצליחה לנהל חלק גדול מהקמעונאות בעולם באופן מקוון, ובהינתן שיטות אבטחת נתונים הקיימות היום בעולם, ופועלות בהצלחה ברשת ה-Bitcoin שבה מנוהלת העברת כספים דיגיטלית בסכומים גדולים ובאופן תקף ומוסכם, ומאחר וכל הנתונים נשמרים ממילא בבלוקצ'יין, שקופים וחשופים לכלל האזרחים², אזי צפויה תקינות מנהלית רבה הרבה יותר מאשר הקיים היום במדינת ישראל. ראו את ספרה "אנחנו מגש הכסף" של חברת הכנסת לשעבר, הגב' סתיו שפיר.

כבר היום, ובכל רחבי העולם, דיונים משפטיים מתנהלים ב-Online, אם ב-Voice בלבד, ואם בהיוועדות חזותית (Video Conference), כולל בהליכים פליליים, ללמדנו, שהדבר אפשרי. למשל, במדינת ישראל ניתנת אפשרות ל"אימות חתימה באופן חזותי ברשות לרישום והסדר זכויות מקרקעין", מה שהיה נחשב בעבר כבלתי מתקבל על הדעת בראי היותה של זכות הקניין זכות חוקתית חזקה מהמעלה הראשונה בכל מדינות העולם.

שונים פני הדברים כשיש חשד לשחיתות, ואז יש צורך בהתכנסות פיסית, ואלו יכולות להתקיים בשגרירויות השונות של המדינה הווירטואלית, הקיימות במדינות הממשיות השונות.

לסיכום: לא נראה שיש מניעה ממשית לקיים את רוב ניהול המדינה הווירטואלית באופן מקוון. הציבור מופנה להביע את דעתו, ובעיקר, להצביע על נקודות תורפה להתנהלות באופן זה.

1. בהתייחסות לתקשורת אינטרנטית, אין הכוונה בהכרח לרשת ה-Internet העולמית שהעולם משתמש בה כרגע, אלא לרשת הייעודית של המדינה הווירטואלית עצמה. יש לזכור שרשת ה-Internet העולמית היא אחת מרשתות רבות הקיימות בעולם. היא אמנם הכי נפוצה והכי גדולה, אולם מלכתחילה, תשתית המדינה הווירטואלית מתנהלת מעל רשת ייעודית ונפרדת של המדינה הווירטואלית כדי שמדינות ממשיות מארחות לא יוכלו לחסום ולשתק את המדינה הווירטואלית. אין מניעה שרשת האינטרנט של המדינה הווירטואלית יתנהל גם הוא על פי מודל השכבות של OSI, ואולם, לרשת הייעודית של המדינה הווירטואלית תהיה שכבה פיסית שונה (למשל תדרי Carrier שונים, שיטה שונה להעברת האות הפיסי, למשל סיב אופטי במקום קרינה אלקטרומגנטית, או אפילו קרינת IR למרחקים קצרים). אין כל מניעה שכל שאר התקנים שבשימוש רשת האינטרנט העולמית יהיו בשימוש ברשת של המדינה הווירטואלית, ולכן, ניתן יהיה להשתמש באותו ציוד רשתות נתונים (כמו Hubs, נתבים וכו'), ואולם, מאחר שהשכבה הפיסית שונה נפרדת לחלוטין מהשכבות הפיסיות של רשתות אחרות, אזי אין מניעה לקיים רשת Internet נפרדת ועובדת במקביל לכל רשת נתונים אחרת. למשל, תקשורת חברת סלולר אחת נפרשת לחלוטין מהתקשורת של חברת סלולר אחרת, ויכולה לעבוד בשיטת העברת נתונים אחרת לחלוטין. לדוגמה, בעבר, חברת הסלולר "פלאפון" השתמשה בשיטת CDMA כשחברות הסלולר האחרות השתמשו בשיטת GSM. ↩︎
2. נזכור ששקיפות היא אחד הגורמים הבסיסיים ביותר לירידת השחיתות. עניין זה רלוונטי כמובן גם למערכת המשפט, שאחרת, אין כל טעם בקיפות חלקית. לעניין זה, מדינת ישראל הממשית לוקה מאוד בהעדר שקיפות הרלוונטית לתלונות על שופטים – לא ניתן לדעת היום כלפי איזה שופט הוגשה תלונה – הכל מוסתר מהציבור ונעשה בחדרי חדרים, ומעשים חמורים מאוד של שופטים מטוייחים על ידי נציבי תלונות הציבור על שופטים, והחוק עצמו מונע פרסום שמות שופטים שהוגשו נגדם תלונות. ↩︎